לצפייה ישירה במשחק לחצו כאן

ללוח תוצאות חי לחצו כאן

סיקור המשחק – יאיר זעפרני:

לא אני, לא שאר אוהדי הכדורסל בישראל, אפילו לא אוהדי מכבי ראשון או השחקנים שלה. אף אחד לא האמין שאחרי שבוע הפיינל פור בישראל האלופה שתחגוג עם הצלחת תהיה דווקא מכבי ראשון לציון. אבל ככה זה בשיטה הנוכחית, אתה צריך להגיע לריקוד הגדול וברגע שאתה שם – הסיכוי שלך הופך להיות מוחשי. הקבוצה של אריק שיבק הוכיחה היום שהכנה נכונה, אמונה בדרך, מוטיבציה בלתי נגמרת כמו גם מי שנראה כמו המאמן הישראלי הכי מנוסה היום לצד השחקן הישראלי הכי מוכשר והזר הכי מוכשר העונה – מהווים מתכון נהדר לקבוצה אלופה.

מה כבר נגיד על אריק שיבק שהולך לצבוע היום את השער שלו לשחור כחלק מהבטחה שלו למעשה שיעשה אם וכאשר הקבוצה שלו תזכה באליפות. שיבק, הגיע לראשון אחרי שאילת, איתה הגיע להישג נהדר בשנה שעברה, שלחה אותו על לא עוול בכפו (הפרחים למוטי אמסלם, האיש שגם אחראי על זה שיש פיינל פור בארץ ולא סדרות) הביתה. הוא מצא שם קבוצה מלאת כשרון שעברה המון העונה אבל מצאה את עצמה תמיד עם הלשון בחוץ ועם קושי לחבר גרוש לליגה. הוא הצליח לחבר את הקבוצה הזו, להביא אותה לשיא בדיוק בזמן ולימד אותה להאמין בעצמה ולהגיע הכי רחוק שאפשר בכדורסל הישראלי.

לרשות שיבק עמד היום, כמו גם בשאר העונה, אחד הזרים הטובים ביותר שנחתו כאן בשנים האחרונות – דריל מונרו. מונרו, הגבוה היעיל והמסיבי, היה נהדר היום עם 29 נק' (14 מ-18 מהשדה) וסחב את ראשון על גבו הרחב. לצידו, ראינו היום התגלות של שון דאוסן במחצית השנייה. דאוסן הראה מה ייקרה כשהוא ייפתח קליעה מבחוץ כשהצליח לקלוע לא פחות מחמש שלשות (שלוש מהן בדקות המהפך בתחילת הרבע השלישי) ויחד עם הגנה מדהימה ומלחמה אדירה שלו היה האקס פקטור שהוביל את ראשון לנצחון.

ויש גם קבוצה שהפסידה, כי ראשון אמנם ניצחה אבל לא פחות מכך ירושלים הפסידה. ירושלים שלטה בליגה הזו בקלילות כל העונה, ניצחה את מכבי ת"א שלוש פעמים וסיימה עם סיבוב שלישי מושלם. אבל בפליאוף משהו חרק. האדומים מהבירה היו צריכים להיות מודחים כבר מול הפועל ת"א ברבע הגמר וניצלו בעור שיניהם, עברו את הפועל אילת האנמית בקושי והיום, למרות פתיחה טובה, פשוט נרדמו ונראו נרפים וחסרי השראה.

רבות דובר על התאמתו של דני פרנקו לתפקיד מאמן הפועל ירושלים. פרנקו הביא לקבוצה אליפות היסטורית בשנה שעברה וגם השנה הצליח להעמיד קבוצה איכותית ודורסנית (בכדורסל שלנו) אבל ברגעי האמת הפועל הייתה נעדרת מנהיגות ואין לה אלא להאשים את האיש על הקווים שלא הצליח ללכד את השורות ולמצוא את מי שיוביל אותו לתואר שני ברציפות. ירושלים של פרנקו העונה יוצאת בלי תואר, עם עונה אירופאית חלשה ועם הדחה מוקדמת בגביע המדינה. לא לכך ציפו בירושלים והם יתנחמו בקהל אדיר שליווה אותם היום וימשיך לעשות זאת בעתיד.

תמה לה הליגה הביזארית שלנו לעונה הזו. ליגה שבה שחקן בן 41 שגם שהיה צעיר התקשה לעשות יותר משלושה ספרינטים עדיין נחשב למושיע של קבוצות, ליגה שבה אתה יכול לנצח 90% מהמשחקים שלך, להפסיד משחק אחד ולצאת בלי אליפות, ליגה בה מאמנים מתחלפים כמו גרביים אבל יושבי ראש נשארים נטועים במקום גם בלי שום הבנה מכדורסל. ליגת המקריות, הסיכויים וההפתעות. ליגה שאחרי נפילת מכבי ת"א בשנים האחרונות נראית כמו לוב אחרי נפילת קדאפי – בלתי צפויה, מפותלת ואנרכיה מוחלטת. נו, לפחות זה מותח ולפחות יש תמונות נהדרות כמו ראשון לציון של היום…

אז מה היה לנו היום:

ראשון פתחה היטב עם 2-7 והכנסת כדורים פנימה אבל הלחץ של ירושלים השתחרר מהר מאוד עם ריצת 0-13 ומשחק ריצה נהדר בראשות אליהו, סמית' ורולנד. כשבהגנה ירושלים סותמת את הצבע ונותנת לראשון להרוג ציפורים בזריקות מחוץ לקשת. הפער של ירושלים המשיך לצמוח ובמצב של 9-19 שיבק הזעיק טיים אאוט בכדי לעצור את המפולת. אלא שגם פסק זמן לא גרם להגנה של ראשון להסתדר עם האתלטיות של ירושלים ו10 נק' של גפני ברבע הראשון הורידו את הירושלמים להפסקה הקצרה ביתרון 11 (רייט היחיד שהגיע למשחק במדי הכתומים עם 9 נק'). 17-28 לירושלים בסוף הרבע הראשון.

שיבק דיבר עם שחקניו בהפסקה הקצרה בין הרבעים על הצורך לשחק הגנה יותר אגרסיבית אבל את ירושלים זה לא הרשים. שלשות של גפני ומנקו המשיכו את המומנטום הירושלמי כשמהצד השני מונרו ופאלמר משאירים את ראשון בתמונה. טיים אאוט טלוויזיה הסתיים ב6 רצופות של ראשון ופער שמצטמצם ל-7 נק' אבל ירושלים העבירה הילוך ובמשחק מעבר מצוין ברחה בחזרה להפרש דו ספרתי – 28-39.נדנדת הטיים אאוטים נמשכה וראשון ניצלה רפיון הגנתי של ירושלים ותיאום גרוע בין אליהו והולמן לצמצם ל34-39, 2.44 לסיום המחצית. עד השריקה להפסקה כל קבוצה הספיקה לקלוע עוד 2 סלים, ירושלים ירדה למחצית עם היתרון וראשון עם האופטימיות שאומרת שאפשר להשיג משהו מהמשחק הזה. 38-43 לירושלים במחצית כשטוני גפני עם 15 ורולנד עם 8 מובילים את ירושלים לעומת מונרו עם 13 ורייט עם 9 בראשון.

המחצית השלישית סימלה שינוי. שלוש שלשות של דאוסן וסל של מונרו שמו את יתרון ביתרון 4, 47-51. ירושלים השוותה אבל ראשון המשיכה לשלוט במשחק ועלתה ליתרון חמש, 51-56. ראשון המשיכה לשמור על יתרון קטן עד סוף הרבע כשמונרו נמצא בכל מקום ומסיים את הרבע עם 23 נק' (סה"כ, לא רק ברבע השלישי, עם 11 מ-11 מטווח שתי הנקודות) ודאוסן מגיע ל-16 (11 ברבע השלישי). ראשון מגיעה לרבע האחרון עם יתרון 61-64.

הרבע האחרון התחיל עם אגרסיביות רבה יותר של ירושלים. סמית' וטימור החזירו את היתרון לאדומים עם 4 רצופות בתחילת הרבע אבל מונרו מהצד השני לא ויתר והמשיך להאכיל את הגנת ירושלים לקרדות. גפני קלע שלשה להחזיר את ירושלים ליתרון 2, אבל דאוסן ענה לו מייד עם שלשה מהצד השני.סל נוסף של בן שימול הוביל את ראשון ליתרון 3, 6 דקות לסיום והקבוצות ירדו לפסק זמן (טלוויזיה). ראשון נכנסה לתחום חמש העברות והחלה לשלוח את שחקני ירושלים בסיטונות לקו. דונטה קלע שתיים, אליהו החטיא שתיים וגפני החטיא גם הוא שתיים וראשון, למרות דקות קשות התקפית מצאה את עצמה ביתרון נקודה, 4.55 לסוף. 70-71.

הלחץ ניכר על שתי הקבוצות שנכשלו בפעולות פשוטות עד שליונס בכניסה לסל ודאוסן במתפרצת הובילו את ראשון ליתרון 5. אליהו קלע 2 ואחרי עצירה הגנתית קלע עוד אחת מהקו וירושלים נאחזה בציפורניים במשחק. ראשון עברה להאק-א-ליהו והגבוה הישראלי לא איכזב עם עוד 2 החטאות. סל של רייט ועוד אחד של מונרו (אחרי החטאה של רולנד) והנה ראשון ביתרון 6, עם פחות מדקה וחצי לסיום. האליפות בהישג יד כתום.

ירושלים נראתה אבודה בהתקפה, רולנד איבד כדור למונרו אבל ליונס החטיא שלשה פנויה בצד השני. ראשון חטפה שוב (דאוסן), רצה למתפרצת ושתיים של מונרו הפכו את ראשון לציון לכמעט כמעט אלופה. 33 שניות לסיום. דאוסן שהיה נהדר והביא את המפנה של ראשון ביצע עבירה טיפשית, שלח את דונטה לשלוש זריקות לקו ויצא בחמש עבירות. אבל סמית' לא עמד בלחץ וקלע רק שתיים.ירושלים משום מה לא עשתה עבירה, ראשון משום מה לא קלעה זריקה חופשית מתחת לסל, דונטה חדר פנימה וסחט עבירה והפעם קלע את שתיהן. 77-81 לראשון לציון, 14 שניות לסיום.

רייט נשלח לקו והיה האיש הנכון שם. ראשון ביתרון 6, טימור וגפני החטיאו וראשון לציון חגגה אליפות מול קהל אדום דומם והלום. 77-83 בסיום. ראשון לציון חוגגת אליפות ראשונה היסטורית, הזויה ומלאת גאווה!

קלעו לראשון: מונרו 29 (14 מ-18 מהשדה), דאוסן 21 (5 מ-7 ל-3), רייט 13 (9 ריב'), ליונס 11 (7 אס'), בן שימול 4, פאלמר 3, חנוכי 2, יאנגר וזלמנסון שיחקו ולא קלעו.

קלעו לירושלים: גפני 20, רולנד 16 (8 מ-10 מ-2, 6 אס', 6 איב'), דונטה סמית' 14, אליהו 9 (3 מ-9 מהקו), הולמן 8 (7 ריב'), טימור 8 מנקו 2, הלפרין שיחק ולא קלע.

סטטיסטיקה קבוצתית:

ריבאונד: ראשון 34, ירושלים 30

אסיסטים: ירושלים 24, ראשון 20

איבודים: ירושלים 15, ראשון 12

אחוז מ-2: ראשון 63%, ירושלים 70%

אחוז מ-3: ירושלים 22%, ראשון 30%

אחוז מהקו: ירושלים 59%, ראשון 50%

*

וזה מה שכתב איל ספיר לפני המשחקשלום חברים, יאיר נתקע בעבודה ללא יכולת להוציא פריוויו ובהיעדרו נקראתי לדגל לשמש כמקדים למשחק. מתוקף מעמדי, אכתוב את הפריוויו מנקודת מבט אובייקטיבית.

סתם, בואו נהיה ריאליים, אוהד לא יכול לכתוב באופן אובקייטיבי 3 שעות לפני שהקבוצה שלו משחקת בגמר ולמי שלא מכיר אותי – כאוהד הפועל אצפה במשחק מהארנה, כמו ברוב משחקי הבית של הקבוצה. הילכך (ולא, כפי שנוהגים לכתוב בטעות: אי לכך), אכתוב את תחושותיי לפני המשחק.

אינני אוהד את הפועל ירושלים שנים רבות במיוחד בהשוואה לחברים אחרים בפורום. הסיפור התחיל ב-2006 או 2007 כשבדרך חזרה מירושלים הביתה (גרתי במושב מטע), אבא שלי שם לב שמתקיים משחק במלחה. הוא דיבר אל ליבו של המאבטח שמצידו חשב, 'המשחק עוד מעט נגמר ויש מקומות פנויים. למה לא?'. נכנסנו לאולם ואני נותרתי בפה פעור. הפועל שיחקה אז ביורוקאפ נגד קבוצה גרמנית שלא זכור לי שמה. המשחק נגמר למיטב זכרוני בניצחון של הפועל. השחקנים נראו לי כאלים שירדו מאולימפוס באופן חד פעמי על מנת לתת לבני האדם מופע שלא ישכחו. אילו הייתי מבוגר בכמה שנים, אולי הייתי כותב לעיתון מאמר הפותח ב"ראיתי הערב כדורסל מעולם אחר"…

מן הון להון הפכתי לאוהד מן המניין. האתוס של הפועל ירושלים התקבל אצלי בטבעיות, וזה כולל הרבה דברים טובים ודבר אחד פחות טוב: "השלמה" עם היות המועדון "לוזר". בשנה שעברה, עד הרגעים האחרונים לא הייתי מוכן להמר בפומבי שהפועל תיקח אליפות. כשזה קרה נותרתי בפה פעור פעם נוספת. והנה השנה מגיעה הפועל לגמר לאחר שדרסה את הליגה. פעם נוספת החתמה של סנטר לקראת הישורת האחרונה הזניקה את הפועל לסיום עונה דומיננטי ופעם נוספת מטרידה אותי המחשבה מה היה קורה אילו היה מוחתם לפני תום העונה האירופית. שני הסיבובים הקודמים היו קשים להפליא: הסדרה מול הפועל תל אביב הוכרעה בדקות האחרונות של המשחק החמישי והמכריע. המשחק הבודד מול אילת היה גם הוא מותחן.

עם זאת, בניגוד לשנה שעברה, הפעם לא התרגשתי. גם בפיגור ידעתי בוודאות איזו קבוצה תוביל בסיום המשחק. תחושה זו, תחושה של פייבוריטיות מובהקת, מלווה אותי גם לגמר. היריבה אותה פוגשת הפועל ניצחה זה מכבר את מכבי תל אביב ועם אריק שיבק על הקווים, אין ספק שתהיה זו יריבה קשה ועיקשת. הסגל של ראשון הוא בעל פוטנציאל התפוצצות כשקאדר זרים מרשים בראשות דריל מונרו, אחד ממצטייני העונה, מחפה על צוות ישראלי חלש בראשות… ניצן חנוכי (?).

את ההימור שלי אתם כבר יודעים, נתראה בבלוג החי ב-21:00!